בויצו חיפה מעצבים את המחר.
קרדיט צילום: שוש מיימון, קוקו, תיאה ים פרנק.
זו היתה שעתם היפה של בוגרי המחלקה לעיצוב אופנה במרכז האקדמי ויצו חיפה שסיימו את השנה בתצוגת אופנה מרשימה בנוכחות עינת קאליש, ראש עיריית חיפה. חגיגת הסיום התקיימה באצטדיון סמי עופר במתחם שהוקצה במיוחד לאירוע. 24 בוגרי המגמה לעיצוב אופנה שהושפעו מהשינויים חברתיים שהעולם חווה, וכן מספורים אישיים שלהם, יצרו קולקציות מיוחדות ויוצאות דופן שהתמקדו בסוגיות חברתיות, סביבתיות ועתידניות והשפעתן על עולם האופנה.
הסטודנטית בר אלבוים יצרה ליין אופנה בשם "הדהוד גנטי" שהושפע מטראומת השואה שחוותה משפחתה, והמסר שלה בקש להעלות מודעות לחשיבות בטיפול בבריאות הנפש לא רק בניצול הישיר אלא גם בצאצאים שלו, שגדלו באווירה כבדה ודיכאונית.
אושרת פפיר עסקה באופנה מלאכותית ובחנה את השילוב בין בינה מלאכותית ליצירתיות של מעצב אופנה, תוך התמקדות בשיתוף הפעולה האנושי בפיתוח מודלים של AI
מעצבים נוספים עסקו בנושאים הבאים:
METATRIBE/ בר בן אהרון- הליין שלהעסק במתח שבין המסורתי – שבטי לעתידני.
BOTMAN | רובא תיתי – הפרויקט עוסק בפן השלילי של השתלטות המכונה על החיים האנושיים, ועל הפיכת הרובוט למרכז הקיום האנושי.
מאמא אלפסייה/ אמא כלה ילדה| סתיו אלפסי מספרת את סיפורה של סבתי, סימי, שנולדה במרוקו, ובעקבות נכותה אולצה להתחתן כבר בגיל 12 לגבר בן 30. הקולקציה מתחקה אחר סיפורה האישי של ילדה שהפכה לכלה ובן לילה גם לאישה, שבתוך המוסכמה התרבותית מקבלת את גורלה בהכנעה ומפתחת מולו אופטימיות ויכולת הישרדותית.
מחוית | אלינה משיח בוחנת את היחסים בין בני אדם לבעלי חיים כשמטרת הפרויקט היא לעודד את הצופים לבחון ולבקר את עמדותיהם ותפיסותיהם לגבי בעלי חיים.
דברים שלא רואים משם | ליאל מרום – אשליה, טשטוש ומריחה, עומדים במרכז הקולקציה, שרוצה לספק תובנה ולטפח אמפתיה לאנשים עם לקות ראייה.
שרה שרה שיר עצוב | ענבל שומוביץ – מספרת את סיפורה המשפחתי שמתמקד במסע גבורה של סבתא רבה שלה , שברחה מפולין לרוסיה ושוטטה עם שבעת ילדיה ביערות, ברכבות ובדרכים שונות למקום מבטחים.
שעשני אישה | אדר הוכוולד – הקולקציה עוסקת בפמיניזם דתי ומשחקת בגבול הדק שבין מהפכה למסורת, בין נשיות למרחב גברי ובין מציאות לפנטזיה.
בתוך הרצף | לי אור דביר – מתמקדת בהתמודדות של אדם הנמצא על הספקטרום, כשהאמן היפני Kiyoshi Yamashita שהוא בעל תסמונת סוואנט היווה השראה לקולקציה.
ילד אחר | רולא סאלח – הקולקציה מבליטה את לקות השמיעה עמה גדלה סאלח המנסה להביא אותה למודעות ויוצאת נגד הסטיגמות המושרשות בחברה כלפי צרכים מיוחדים.
יוקר המחיה | שיר דאנגור – מוחה נגד יוקר המחיה כשבקולקציה הממסד מיוצג באמצעות חליפות רשמיות.
Water Pulses | ליאן חוא – Layan Hawa הקולקציה עוסקת בדילוג שבין הגלוי לנסתר ובכוח החיים המגיב אל האנושי ומשתנה מולו.
פליטים של אהבה | ניקול ח'יאט – הקולקציה מציפה בעיה של זוגות מעורבים מדתות שונות בחברה הערבית, כשהיא משלבת את בגדי החתונה המסורתיים עם בגדים ואביזרים מעולם הטיילים והנוודים.
הזוהר הפנימי | מריה ליאחובצקי – מבקשת לחגוג את ההנאה והחושניות שיש בנשיות כשכל פריט מייצג חגיגה נשית, רומנטיקה, פיתוי ונשיות לא מתנצלת.
זהר מתוק | המלכה אנהרקסיה – בוחנת את הקשר המורכב שבין נשיות לאנורקסיה ומתעמקת בקונפליקט המרכזי של המחלה הנובע מהאידיאל התרבותי המודרני של הגוף הנשי, עד כדי מחיקת כל אלמנט נשי, כמו תופעת האל וסת.
לידה מכאב | נומיי הדבה – התעללות בילדים בחברה הפלסטינית היא נושא שיש סביבו קשרי שתיקה וטאבו חברתי. הקולקציה מנסה לתאר את השבר הגדול והכאב של הילדים, ואת האיחוי שיכול אולי לרפא.
מסכת גוף | מוריה אטינגר – ביהדות האורתודוכסית, הגברים מקדשים ומפארים את ספרי התורה, הגמרות וספרי הקודש. כאקט פמיניסטי, מוריה בחרה לחבר מסכת חדשה ״גוף האשה״, ומבקשת לתת לו מקום.
היהלום המכוער | סיואר נאסר – הקולקציה עוסקת בקונפליקט שבין תפיסת היהלום כאבן המשדרת עושר ויוקרה לאופן הנצלני של כריית היהלומים, ובכך מבקשת להתמקד בניגוד שבין התפיסה היוקרתית של היהלום לבין תהליך ייצורו ובין עושר לעוני.
תאווה לעיניים | נועם בן חן – מבצע היפוך תפקידים מגדריים ובוחן את האפשרות להפוך את המשוואה; להלביש את הגוף הגברי מנקודת מבט נשית, ולדמיין איך הגברים היו נראים אם הנורמה החברתית הייתה להחפיץ את הגוף הגברי.
להעניק לקו השבר יופי ועוצמה | אריג' הזימה – הקולקציה מתבססת על אמנות קינטסוגי היפנית הרואה יופי בחוסר השלמות וערך בפשטות. ולכן חפץ שנשבר לא נזרק לפח, ורואה בהדגשת הסדקים והתיקונים חלק טבעי מקיומו של החפץ.
להיות עם חופשי | מעין ברוקר – עוסקת בתרבות הטראנס, שיש בה מוזיקה, קהילה, שפה, לבוש, טקסים וערכים. דור של אנשים שבחרו לצאת נגד הממסד ולהיות חופשיים.
מארג החיים | דקל אלמוג – הטבע כאדריכל שיכול ליצור חיים ולהמשיך תהליכים בכל זמן ובכל מקום. הקולקציה מציגה אסתטיקה של התבלות והתיישנות לצד צמיחה, השתרשות וגדילה וסדר אל מול אי-סדר.
תגיד לי שהגעת הביתה | ג'ואנה דהן – עוסקת בחשיבות נהיגה בטוחה דרך ההשלכות של תאונות דרכים, חוסר הזהירות והאחריות שלנו כנהגים. הקולקציה ממחישה את ההבנה שאסונות קורים בפתאומיות אך ניתנים לשינו באמצעות דרכי זהירות נכונים ואחריות האדם בכביש כדי שכולנו נגיע הביתה בשלום.
ונסכם בדברי ד"ר רחל גץ-סלומון, ראש המחלקה לעיצוב אופנה: אני מאוד גאה בתוצאות. הסטודנטים לא חששו לגעת במקומות כואבים, לעסוק בנושאים נפיצים ולהתעמת עם שאלות בוערות במרחב הזהותי, הישראלי והאנושי. דרך העבודות ניתן לראות כיצד מאפשרת האופנה ללמוד, לאתגר ולהוות פתח לחשיבה מחודשת עבור כולנו"